כירון / להתערסל בחיקו

כירון הינו השמאן הראשון. כלומר, בעל היכולת לגשר בין הנראה והבלתי ניראה.

הרגישות הגבוהה לעולם סביב בצליל וצבע - מאפשר יכולת לראות, להקשיב, לחלום ולנוע בין המציאויות השונות מבלי לחוות במיגבלות והכבילות לאשליית עולם התופעות. שם, בעולם התופעות, אנו בכאב ההגשמה, נוגעים בחומר הסופי, במפגש האמיתי, בשיחה עם אנשים ו עם הדברים שכוללים את כל החושים ומעבר. לכן מרחב-ארץ מאפשר לנו התפתחות, דרך החיכוך והמגע עם החומר. כירון מתווך בעבורנו ומזכיר את כאב הריסון של הפראי לאנושי מעצם המפגש שלנו עם התופעות השונות ומאפשר לנו לקבל את החייתי שבנו. כוחו של כירון הינו בהתמרה המתמדת. התמרה הקשורה לאחריות יומיומית, למשמעת ולמודעות. כאשר כירון מותמר אנו נוגעים בכוחות העל-טבעיים שלנו כבני אדם. אלו הם כוחות העולים מעל החייתי. ניחנו במתנת הsuper powers של אהבה, חמלה, עירסול הכאב, נגיעה בליבת הפצע.

כירון הוא השמאן הראשון ומופיע במיתולוגיה היוונית ובכל חוכמה עתיקה אימת שמופיע הסוס כסמל אזוטרי הקבלתו היא למשמעותו של כירון: פראי, מרהיב, עוצמתי, דוהר, נתון לעוצמותיו ומתמזג עם החלל. 

כיצד נוצר השמאן או מדוע הוא ישנו? כירון מופיע כאשר האנושות עברה ממטריכיאליות לפטריכיאליות. מיקומו מסמל את הצורך בלשמר את העצמיות ואת הפראיות גם בתוך המשפחה הגרעינית הכפופה לחוקיות האב (פרטריכיאל). כירון משמר את עצמיותו ביחס לקהילה, מתהווה ומת ומתהווה מחדש למען האחר ומתוך השלת העצמי הישן. בכך מתאפשר גשר, מעבר, אל הקהילה .... מיקום כירון במפה מצביע על פצעים קדומים של הנשמה ובילדות המוקדמת הקשורים בניראות, בהתגלות, בפחד מלהשתנות, בסיפור מחדש של קשרי ניצול וגאולה של כל הפנטזיות. כאשר אני רואה את מיקומו של כירון במפת הלידה, זוהי נקודה בצבע שחור, עם ריתמוס משלה. סמיכה מלאה בנקודות צבעוניות סביב. קשורה לעין השלישית ולנקודת הטבור.

סיפור לידתו של כירון נפתח בעת חיפושו של כרונוס הטיטאן (שבתאי) אחר זאוס (יופיטר). במהלך חיפושיו הוא נתקל בנימפה יפייפיה שחשק בה. משום ניסתה להימלט מפניו הפך כרונוס את עצמו לסוס פראי ומרהיב. מתוך ההסתרה של מי הוא באמת, נוצר ביניהם זיווג. כך נולד לו כירון: חצי אדם חצי סוס. לידתו של כירון, בנו של כרונוס (שׁבתאי) ונימפה כבר מתחילה בנקודת נטישה. אביו התכחש אליו ואימו כאשר ראתה את הוולד המיפלצתי , נטשה אותו בפתח המערה של רועה צאן והוא לקח אותו לאפולו. שם עבר כירון חניכה אצל גיבור השמש. הוא אימץ אותו כבן ולימדו את מלאכת הסיפורים, השירה, הנגינה, נבואה, דבקות, יופי, חוכמה וריפוי. כך הפך כירון למורה ומרפא של נסיכים רבים ואלו עלו אל מערתו לחניכה. מיקומו של כירון במפת הלידה האסטרולוגית מלמד איך אנחנו רוצים להיראות בכל הגופים שלנו (פיזי, רגשי, נשמתי). מיקומו בבתים השונים מסמן איפה ואיך החיים פצעו אותנו ועם מי עלינו לעבוד כדי להתמיר חוויות נטישה, חוסר-חיבור, חסימה וכל נגיסה שלילית של העצמי. לידתו של כירון מתחילה בנקודת נטישה אך גם בחופש, משום שהצליח לצאת מ-״המטריקס-האולימפי״. כבן של טיטאן, כירון קיבל את עוצמתו כבן אל-מוות אבל אינו קשור לשושלת האולימפית משום שאימו נימפה ובכך אינו כפוף לחוק האלים.

 תהליך הריפוי שלנו מתחיל כאשר גיבור השמש (האגו המודע) נסוג ובכך מתאפשרת פרידה מהמקום ההירואי שלנו המחפש אישור ושייכות מבחוץ ומתאפשרת כניסה אל תוך מרחב אחר . המרחב האחר הזה יכול להיות הפראי החייתי שלנו שטרם זכה לביקור מודע, העולם התחתון שמספר סיפור הנטישה, הפציעה, ממקום אחר. מצליח לגייס מבט מחודש על הדברים ונוטש את נקודת המבט ההירואית. אז מתאפשרת יכולת לערסל עצמנו בתוך מערת כירון ובכך לצאת מהמטריקס של המציאות הנכפית עלינו כ-חוק או כ-קולות שספגנו מהעולם בילדותנו המצפה מאיתנו להתנהל בצורה מאד מסויימת. זוהי יציאה מאיזור הנוחות שלנו  אך מלאה באמיתות ויוצרת מציאות חדשה, אמיתית ועמוקה מתוך ליבתנו האמיתית. 

כירון בא להזכיר לנו כי אין זה אלא מאמץ של נוכחות, יומיומי (בתולה) כמו להוציא קוצים ועשבים שוטים מן המגן על ליבת עצמיותנו. זוהי כניסה אל שולי התרבות (קשת) והנכחת הידע (תאומים) כמבשר-עתיד (דגים). אלו הם שילובי כוחות של חוכמה, עוצמה ודמיון.

סיפור מותו של כירון מתחיל בקרב בין האולימפי (המתורבת) לקנטאורים (הפראי). כירון נזעק למקום הקרב כדי להביא שלום. בנסיון הקורע להחליט על מי מהם להגן, הוא נפגע מחץ-רעיל שהכין אפולו. מדמם מפצעיו, הוא חוזר למערה ומבקש נפשו למות אך עודנו בן אל-מוות. ניקח נשימה עמוקה כאן נכנס סיפור נוסף. פרומטאוס הטיטאן. פרומטאוס, שגילה לבני האדם את סוד האש מן האלים נענש על ידי זאוס. הוא נאסר על סלע בשלשלאות ורק אל שיוותר על מעמדו כבן אל-מוות יוכל להצילו. כירון מציאותי וחומל. כי עד כמה אלוהים מוכן ויכול לעזור לנו? לכול אחד מאיתנו יש את המלחמה הפרטית שלו לנצח. על מנת שיוכל לעשות שלום, שיוכל לחוות תיקון-עולם ביחד עם כל משפחת בני האדם. כירון משקף חזרה את תרמית הכאב שאינו מופר ברווחה, במטה קסמים. אלא דרך גמישות וחוכמה מתוך עמדתנו היחסית. אין כאן הקרבה עצמית אלא רצון לעבור שלב, להמשיך הלאה. זוהי בקשה להרחיב את נקודת המבט שלנו על הסיפור המכאיב על מנת לראות את התמונה השלמה. כעבור תשעה ימים על הסלע בהר-אידה, הוא מת מפצעיו ונהפך לקונסטלצית הקשת בשמי הכוכבים. בתקווה לעולם טוב יותר, גמיש, ייחודי בעבור עצמנו. על כן נאמר: תיקון עולם ‎

"ֿכירון מקיף את השמש במסלול שאינו יציב, בין כוכבי הלכת הענקיים. הוא התגלה ב1977 וסווג כאסטרואיד. גילוי של תרכובת מסוימת של קרח מים, גזים קפואים, חומר אוראני ואבקת סיליקט הפך אותו באופן רישמי לכוכב שביט. ב1989 התגלה ענן סביבו המורכב מגזים ואבק כחול הבורח כתוצאה ממפגש עם אור השמש. כעין מוגלה הגורמת לסובלימציה על ידי שינוי התרכובת של כירון (אנציקלופדיית בריטניקה). איזו תמונה יפה לכל הכתוב כאן...