סרטן / מַפְלִיגָה סְפִינַת יָרֵחַ
הוא התאום שלי,
היא אמרה.
מיד הסתובבתי, השמש הייתה בסוף מזל תאומים וידעתי ששניהם בני מזל סרטן
הוא לא רק התאום שלך, הוא גם הסרטן שלך! אמרתי לה.
היה שקט סביב, לא התכוונתי למחלה, התכוונתי למזל עצמו...
הסרטן בתורת-הכוכבים, נמשל על ידי הלבנה, סבתא לבנה. עוטפת כמו רחם, מסתובבת סביב כדור הארץ כל הימים יותר מכל פלנטה בשמיי הכוכבים: הירח שלנו. כמעט 30 יום בעיקביות סובב אותנו, אנשים החיים על פלנטת כדור הארץ . המים מגיבים לתנודותיו בגאות ושפל והארץ סובב יחד איתו סביב אותו מרכז: השמש. כך גם במפת-הלידה שלנו- הירח מסמל את מערכת התמיכה שיש ברשותנו, חווייתנו בעולם כעוברים, כאנשים, כאימהות וכילדים. הירח תומך בנו, מנתב את הרגש להתבטא, משמר הרגלים, יוצר בית בתוך העולם, מניע אותנו אל עבר השמש בכדי שנאיר בעצמנו, ננער את האבק מהנשמה. השמש המאירה מבקשת אותנו מכילים ונוכחים בתוך העולם הריגשי והחוויות שלנו על מנת לעבוד במשותף עם החשיבה והלב.
איפה הירח שלך? ובאיזה מצב הוא היה? מתמלא, מתחסר, נולד?
שני הדברים הראשונים עליהם אני מסתכלת במפת הלידה, הם מיקום השמש והירח והתנועה ביניהם. הירח עובר כל יום על פני הזודיאק ובכך יש לכל יום ירח במזל אחר.
הירח מרגיש בביתו במזל סרטן: הם חולקים את אותן איכויות - הכלה, שיקוף, אימהיות, רחמיות, הגנה, שריון של רגשות.
אם נרים לרגע סרטן מן החוף (אותם יצורים ההולכים לרוחב בזיג-זגים, מסרבים לקו הישר), נוכל לחזות בשריון הנשימה שלו. נמקם אותו לצד הלב, והוא מדמה לנו את מערכת הריאות שלנו כשהצבתות שלו מדמות את כלוב הריאות, צלעות האוחזות בלב. הסרטנים, בעלי ראייה מרחבית ושריון קשה, המזל הרביעי בגלגל המזלות לאחר יסוד האוויר, מסמלים בגוף האדם את מערכת הנשימה: הריאות. התאומים, מקבילים לזרועות הידיים שלנו- לביטוי החשיבה, לאיסוף הידע, ומתוך הידיים אנחנו עוברים לשלב הבא והוא הרגע בו הידיים מתקרבות אחת אל השנייה וניצבות יחד צמודות כמו תנוחת תפילה אל מרכז הלב. זהו איתות ליצירת חלל שקט לדברים, אחרי המחשבות ואיסוף הידע – כמו אחרי התכוננות למבחני סוף שנה, הגיע העת לנשום עמוק ולשחרר את הידע אל זרם החיים.
הזודיאק הינו תמונה בפני עצמה להתפתחות האדם. שער האש, חוקי האדמה, אוויר העולם וכעת נכנס פנימה. אל הנשימה, הביתה. כמו הסרטן הבונה את ביתו בין החולות, בין הגאות והשפל, הנשימה מבקשת אותנו לשוב אל עצמנו ובו זמנית לזכור מאין באנו, למרות ובתוך תנודות החיים.
אני תוהה בקול כל הזמן, איך מוצאים חלל ראוי לנשימה. היומיום הרועש, הבלתי פוסק, המשימות, הטלפונים, פיטפוט ההודעות, כל אלו יוצרים אתגר גדול לאוזן שמקשיבה. לאפשר לשקט הזה לשהות איתנו מצריך תשומת לב מיוחדת. שקט, כמו רחם. מקום בו נוכל לטפח זרעים קטנים. איכות הסרטן קשורה לטיפוח, איכות משמעותית מאד בגידול ילדים (גם החלומות שלנו, משאלות ליבנו- הם הילדים שלנו ועלינו להתייחס אליהם באותה תשומת לב). השקט מאפשר לציפיות ללבלב, לתודעה להיפתח, לבטן להירגע. כמו לפני כניסה לבמה, או לפני שמתחילים לספר סיפור - באדיבות השקט נוצרת נקודת הפתיחה לאינטימיות של סיפור להתרחש ונוצר כוח: הלב שלנו במרכז, החושים פתוחים והעור נירגע ועל ידי כך מתאפשרת נשימה הרמונית, שגם אם יוצאת לרגע מעצמה היא זוכרת שיש לה מקום לחזור אליו.
חיפשתי אחר הנשימה בכל הדברים. אנשים שוחחו מעצמם איתי על הנשימה, וחלק האירו את תשומת ליבי על הקשר בין הנשימה לבית. הבית, כהמשך של הרחם, המאפשר כניסה ויציאה, מקום להניח את עצמנו. כל מדור אסטרולוגי יגיד שבעלי מזל סרטן הם אנשים ביתיים. אין הדבר קשור דווקא בבית פיזי, אם בכלל. הנולדים עם מזל סרטן או עם אופק סרטן, ניחנו ביכולת המופלאה ליצור חלל מכיל, כמו לאפשר לאנשים לשוחח, לשתף, לספר, לטפל. יודעים את סוד-השקט, הסבלנות. הרי הנשימה הפיזית יוצרת חלל בתוך כלוב הריאות, ומאפשרת לריפוי הכי פשוט להתרחש. האין גם הסיפורים של חיינו מתרחשים בתוך מקומות בחוץ או בפנים?ֿ
לפני כעשור הלכתי לטיפול בתנועה. הוא התבונן באופן ההליכה שלי ומיד פסק שאני פשוט עוד לא הגעתי לאדמה. תלכי עכשיו שוב, אמר לי בסוף הטיפול והצביע לעבר הדלת. תלכי כשהדלת כבר בתוכך.
״רֵיקָה מִכָּל מִטְעָן אֶל גַּן הָעֵדֶן מַפְלִיגָה סְפִינַת יָרֵחַ״
(מתוך אומרי שיר על סף מוות / בתירגום יואל הופמן)
ומה הקשר למחלת הסרטן ולסרטן? היפוקרטס, הראשון שאיבחן את מחלת הסרטן קרא לה כך כי היתפשטות התאים הסרטניים מזכירות את צורת הסרטן וצבתותיו. אם נסתכל על האנושות, כל אדם שנדבר אליו קשור למחלה הזו.היא קיצונית, מתפשטת ומבקשת מאיתנו ריפוי מלא בכל התאים, בכל הרבדים. קוראת לנו להקשיב, לדייק עצמנו. ( כתבה יפה באדם-עולם של סימונה מצליח-חנוך מדברת בדיוק על הקשר הזה של הלב ומחלת הסרטן) הנשימה מקבלת מענה דרך השקט, שקט לא על ידי השתקה, אלא איפשור של דברים להתרחש ובתוכו מתרחשים הסיפורים, דרך הסיפורים נוצרת אינטימיות וטיפוח של החיים העדינים, היומיומיים ואפשר לשמוע את זרם המים תחת רגלינו, באופן הרמוני שמזין.